ספטמבר 282010
 

 

בעלי כלבים רבים מתלבטים ותוהים האם לסרס או לעקר את כלבם. יש שיקולים רבים בעד ונגד שיש צורך לקחת בחשבון, מטרת המאמר היא להאיר את הנושא במיוחד בכל הקשור לצדדים ההתנהגותיים והמוסריים. לגבי הצדדים הרפואיים אני ממליץ לכם להיועץ בוטרינר.

סיבות בעד סירוס/עיקור:

  • בארץ מומתים מדי שנה כ-100,000 כלבים. רובם כלבים שננטשו ע"י בעליהם או גורים שלא נמצא להם בית. עליכם כבעלי הכלבים לקחת אחריות להקטנת התופעה.  הדרך היעילה ביותר לשם כך היא עיקור/סירוס.
  • כלבה לא מעוקרת נכנסת ליחום פעמיים בשנה. בתקופה זו עליכם לשמור עליה מפני כלבים זכרים. מעבר לחוסר הנוחות, ריח היחום מושך כלבים זכרים מכל האיזור, חלקם משוטטים וחלקם כלבים שברחו מבתיהם. כלבים אלו יכולים לגלות תוקפנות יתר כלפי כלבים אחרים, אנשים וחבעלי חיים אחרים. כמו כן כלבים זרים יכולים להציק לכלבתכם.
  • רוב הכלבים שסורסו מראים פחות תופעות של תוקפנות. מחקרים הראו ש 50-70 אחוז מהכלבים שעברו סירוס הראו ירידה בתוקפנות. בדרך כלל ייקח זמן לשינוי ואין לצפות שהסירוס לבדו יפתור את הבעיות. הסירוס אינו יכול להחליף תהליך של חינוך ועבודה על שינוי התנהגותי אך אין להתעלם מהמחקרים בנושא.
  • כלבים מסורסים מראים ירידה ואף היעלמות של בעיות התנהגותיות הקשורות למין כגון סימון (השתנה בכל מקום), עליה על אנשים ובעלי חיים ובריחה עקב נקבה מיוחמת.
  • כלב לא מסורס עובר בתקופות היחום שנויים התנהגותיים מרחיקי לכת אשר לרוב גורמים לכלב לעבור תסכול רב ולפעמים לברוח מהבית. כלבים מסורסים יהיו הרבה פחות חשופים ותחת סיכון לקרבות עם זכרים אחרים. מדי שנה נפצעים כלבים רבים עקב קרבות עם זכרים אחרים. הדבר מסוכן ביותר במיוחד לכלבים קטנים שתקיפה ע"י כלב גדול יכולה להיגמר בפציעה פטאלית ואף במוות. כמו כן בעלי כלבים עשויים אף הם להיפצע בנסותם להפריד בין הניצים.
  • בתקופת היחום כלב מסורס לא יסבול מפחדים, תסכולים ומתחים הקשרוים להתנהגות מינית והורמוני המין הכלביים
  • הרשויות נותנות הנחה ברישיון וחיסון לכלבים שעברו סירוס/עיקור.

סיבות נגד עיקור/סירוס:

  • יתכן וכלבות שהראו תוקפנות לפני העיקור יראו יתר תוקפנות לאחר העיקור.
  • העיקור/סירוס הוא ניתוח פולשני וכמו כל ניתוח צופן בחובו סיכונים.

טענות (סרק) נגד עיקור/סירוס:

  • כלב מסורס יאבד את שמחת החיים במידה ויאבד את אחת מהנאות החיים שלו. ובכן כלבים אינם אנשים. בני אדם הינם יחודיים בכך שהם מקיימים יחסי מין לשם הנאה. כלבים (כשאר בעלי החיים) מקיימים יחסי מין אך ורק לצורך רבייה והמשכיות המין.
  • את כל הבעיות ההתנהגות של כלב לא מסורס אפשר לפתור ע"י חינוך וטיפול התנהגותי. כמובן שחינוך נכון וסוציאליזציה הוא הכרחי אך יש לזכור שגם לכלב מאולף יקשה להתגבר על הדחף המיני שיכול לגרום לבעיות התנהגות במיוחד בכל הנוגע לתוקפנות על רקע מיני. זיכרו שכל כלבי העבודה, לדוגמא כלבי נחייה עוברים עיקור/סירוס בין היתר מהסיבה הזאת
  • כלב מסורס יהיה פחות הגנתי ויתנהג בפחדנות. אין לטענה זו כל בסיס במציאות. להיפך, כלבים שלא סורסו ונועדו להגנה יכולים להיות מוסחים ע"י כלבה מיוחמת.
  • עיקור סירוס הוא בניגוד לטבע. אסור לנו להתערב בטבע. ובכן, כלבים שחיים בבית אינם חיים בצורה "טבעית". האדם ביית את הכלב והכלב תלוי לגמרי בבעליו, החל ממזון, מחסה, הגנה וכו'. חלק מאחריותו של בעל הכלב היא לדאוג לצמצם את מספר הגורים הננטשים או כאלו שלא נמצא להם בית. ורק תזכורת למה שקורה בטבע: בלהקות זאבים, רק זאבת האלפא נכנסת להיריון ורק זאב האלפא מרביע.
  • חשוב שילדי יראו המלטה ויחוו חוויה של גידול גורים. ובכן, ברוב המקרים הכלבה ממליטה בלילה ולכן הילדים לא יראו את ההמלטה ומעבר לכך גידול כלב כשלעצמו תורם המון לחינוכם של ילדים ולקשר שלהם עם עולם בעלי החיים.
  • כלבה שהמליטה משנה את אופיה ונעשית יותר "אחראית" וממושמעת. זה נכון שכלבה שהמליטה יכולה לשנות קצת את אופי התנהגותה אך לא תמיד באופן שבו היינו רוצים.

באיזה גיל  מומלץ לסרס/לעקר ?

הגיל המומלץ לסירוס הוא לפני שהייתה לגור התנסות מינית, ברוב המקרים בסביבות גיל חצי שנה. לגבי כלבות – לפני היחום הראשון כלומר בסביבות גיל 6-7 חודשים. בכל מקרה מומלץ להיועץ הוטרינר.

בהצלחה,

אלון

* במידה ונראה לכם שהמאמר יוכל להועיל גם לאנשים אחרים – לחצו על כפתור "אהבתי"

  14 Responses to “הארות על עיקור/סירוס כלבים”

  1. שלום אלון,
    קודם כל תודה על הטיפים ועל אתר מקסים. הדברים כתובים בצורה בהירה ומועילה.
    לגבי סירוס. ההורים שלי קיבלו גור רועה-גרמני, שגדל והפך תוך מספר חודשים לענק.
    הגובה שלו הוא 90-100 ס"מ כשהוא עומד על 4. הוא מתנהג כמו גור קטן למרות שהוא בערך בן 11 חודש. הוא קופץ על כולנו ללא הרף.
    הוא לא מפסיק לקרוע כביסה בחצר לעשות "נזקים" ולגרום לאמי לכעסים מיותרים. אבי והילדים שלי מאוד אוהבים אותו.
    2 שאלות לי:
    1. ידוע לי שלפי ההלכה אסור לסרס אותו. האם יש דרכים אחרות בהן ניתן להקטין את האנרגיה היתרה שלו? ע"י כדורי הורמונים או משהו מסוג זה.
    2. כיצד ניתן ללמד אותו שלא לקרוע את הכביסה מעל החבל? כשאנחנו מגיעים הוא יצא מ"האזור המותר" שלו וזמן רב קודם קרע את הכביסה/קערות … לגזרים. כך שלא ניתן לחנך אותו מיידית כשהוא עושה את זה.
    מה אתה מציע לנו לעשות?
    משפחה מיואשת כמעט…

  2. ראומה,

    תודה על המחמאות. כלבים מגזעים גדולים מגיעים לבגרות בגילאים יותר מאוחרים (בין שנה וחצי לשנתיים וחצי) והכלב שלך נמצא כרגע בגיל ההתבגרות.
    תשובות לשאלות:
    1. סירוס לא מוריד רמת אנרגיה אלא את היצר המיני ולעיתים גם מוריד תוקפנות. מה שצריך לעשות זה לא להוריד לו את רמת האנרגיה אלא לנתב אותה לאפיקים שמותרים (טיול, משחק, מפגשים עם גורים/כלבים אחרים וכו') מצד אחד ומצד שני נראה שהוא זקוק למשמעת/גבולות/חינוך.
    2. הדרך הפשוטה היא ע"י מניעה/תיחום כך שלא יוכל להגיע לכביסה. כמו כן אתם חייבים לספק לו אפיקים בהם יוכל לספק את הצורך שלו להשתמש בפה והשיניים – עצם בקר, ומשחקם נשיכה (כמו קונג, חבל וכדומה).

    ייתכן וכדאי לכם להיעזר במישהו מקצועי שיראה אתכם ואת הגור וינסה להדריך אתכם ו/או להציע אפשרות לאילוף,
    אל תיתיאשו,

    חיזקו ואימצו,

    אלון

  3. אלון,
    אפתח כמו ראומה ואומר שהאתר נהדר! מצאתי בו הרבה עניין וידע חדש.
    אני מחזיק כלב זכר מסוג פקינז בן שנתיים וחצי לא מסורס.
    הכלב גדל עד לפני שבועיים אצל הוריי במתחם סגור – גינה גדולה בלי אפשרות כניסה/יציאה וכפועל יוצא לא פגש כלבים אחרים (חתולים – כן) למעט הטיולים שהייתי עושה איתו אחת לשבועיים-שלושה מחוץ לבית.
    כעת 'גר' אצלי בתל אביב, מטייל ופוגש לא מעט כלבים אחרים.
    הכלב עוד לא עבר זיווג. לפני כמה חודשים היה נסיון לזווג אך לא הלך – יומיים שלמים שאפילו לא ניסה דבר.
    לאחרונה שמעתי מחבר על האופציה לסרס. 2 שאלות לי אליך:
    1. האם זה לא מאוחר בגיל הזה?
    2. אחת ואני לא הולך על האופציה של סירוס:
    א. יש לי איך לעודד אותו להזדווג?
    ב. האם זה שאני משאיר אותו לא מסורס ובפועל לא כל כך נותן לו את האופציה להזדווג – זה 'מענה' אותו בצורה מסויימת?
    אשמח להתייחסותך
    תודה!

  4. איציק,

    תודה על המחמאות. באופן כללי עדיף לסרס לפני שמגיעים לבגרות מינית מלאה (בין חצי שנה לשנה וחצי בהתאם לגודל הגזע, ככל שהגזע גדול יותר יותר מאוחר) על מנת שתהיה לו השפעה התנהגותית. הסירוס אינו הכרחי לכלב שלא מגלה התנהגות מינית (ניסיון לעלות על כלבים, לאונן על חפצים, השתנת סימון בכל מקום) ואין סכנה שייכנס לקרבות עם כלבים אחרים כתוצאה מנוכחותה של כלבה מיוחמת באזור. לא רואה סיבה לעודד אותו להיזדווג. בלהקות של זאבים (מהם התפתחו הכלבם) רק זאב אחד (האלפא) מזדווג ולכן זה דבר טבעי לחלוטין שכלב לא יזדווג כל חייו והוא לא ירגיש שזה חסר לו וכמובן זה לא מענה אותו בשום צורה שהיא.

    בקיצור תישמח שאין לו חשק מיני ולא תצטרך לסרס אותו (לפחות לא מסיבה התנהגותית).

    שיהיה בהצלחה,

    אלון

  5. שלום רב..
    רציתי להתייעץ ולקבל עזרה..
    יש לי זכר מסוג קינג צ'רלס בן שנתיים לפני כשבוע סירסתי אותו אצל ווטרינר מוסמך ומומלץ (ע"י חברים ושכנים) לצערי קרה דבר שמפחיד אותי ואני לא יודע האם זה טבעי ונורמלי ואני סתם נלחץ או שיש לי סיבה טובה לדאגה..
    מאז הסירוס הוא הפסיק לאכול ולא מוכן לאכול שום דבר אפילו עוף או חטיפים שתמיד היה רץ לקראתם אני מכניס לו לפה והוא יורק אותם פעם אחת הוא כן בלע חתיכת עוף אך מיד התחיל ליילל ולבכות מכאבים.. הוא גם לא שותה אלה רק בעזרת שפריצר (מזרק ללא מחט) שאני שם לו בפה.. הוא כל היום שוכב וכמעט לא זז כלל עושה פיפי על עצמו כי אין לא כוח לזוז ולפעמים יוצא לו דם ייחד עם השתן.. זה נמשך כבר 5 ימים ואני לחוץ מאוד ולא יודע מה לעשות אנא עיזרו לי ואמרו מה לעשות או האם זה נורמלי ויעבור בימים הקרובים, אגב הווטרינר אומר שזה בסדר אבל זה לא מרגעי אותי כלל..

  6. ולרי,
    סירוס זה ניתוח ולוקח מספר ימים להתאושש וזה טבעי שיש שינוי בתיאבון. השאלה צריכה להיות מופנית לוטרינר ולא למאלף, כל אחד ותחומו. אם הוטרינר לא היתרגש ואמר שזה נורמלי ויעבור – יש להניח שכך אכן יהיה. אני בטוח שהוא מבצע עשרות סירוסים כל שנה והוא יודע על מה הוא מדבר.
    תרגישו טוב,

    אלון

  7. אלון שלום
    יש לי כלב מעורב בן 8 חודשים. הוא מאוד אנרגטי ומלא שמחת חיים אך ככל שעבר הזמן והוא נכנס ל"גיל ההתבגרות" הוא הפך להיות אגרסיבי ואף תוקפני. לפני 3 ימים סירסנו אותו בתקווה שירגע אבל כרגע לא נראה שיש שינויי. הוא עדיין מאוד אנרגטי, עדיין מסמן כשיוצאים איתו לטיול הוא עדיין מוציא את איבר המין ועדיין יוצאות לו הפרשות.
    האם זה נורמלי? האם לוקח זמן עד שהכלב מסתגל למצב החדש והוא יירגע בסוף? איך זה יכול להיות שיש לו עדיין הפרשות ושאיבר המין יוצא?
    אשמח לתגובה
    תודה עדי

  8. עדי,

    ההשפעות ההורמונליות וההתנהגותיות של סירוס לוקחות זמן – מחודש עד מספר חודשים. מעבר לכך הסירוס לא תמיד משפיע על הורדת אגרסיה. מציע שתחכו מספר חודשים ואז תראו אם יש השפעות התנהגותיות לסירוס. במידה והוא עדיין אגרסיבי מומלץ להיוועץ במאלף מקצועי.

    בהצלחה,

    אלון

  9. האם זה רלוונטי לסרס בוקסר בן 4 וחצי, שכבר חווה התנסות מינית?
    רק עכשיו הוא מתחיל בהתנהגויות תוקפניות, ומסתבך בקרבות עם כלבים אחרים ללא כל סיבה… (לא על נקבה).

  10. מרב,
    ברוב המקרים יש סיבה לתוקפנות והייתי ממליץ מפגש עם מאלף על מנת לנסות להבין מה הסיבה ואז לנסות לטפל בה. סירוס הוא לא תרופת פלא אבל לפעמים הוא עוזר. שוב תלוי מה הרקע לתוקפנות. כיון שהמדובר בתוקפנות רק לזכרים ייתכן והורדת רמת הטסטוסטרון (בעיקבות הסירוס) תעזור. קחי בחשבון שלשינוי ההורמונלי לוקח זמן (בדרך כלל מספר שבועות אחרי הסירוס) ולכן צריך לחכות בסבלנות בכדי לראות אם הסירוס עזר. סירוס יכול להשפיע התנהגותית גם על כלבים בוגרים שחוו חוויה מינית אם כי עם אחוזי הצלחה יותר קטנים.

    מקווה שעזרתי,

    אלון

  11. אלון היי,
    אשמח אם תוכל לייעץ לי בנוגע לכלב שלי. יש לי כלב מסוג בישון פריזה בן 11 חודשים והוא כלב מקסים ואוהב וכלל לא תוקפני. אני מוציאה אותו לטיול כ 3-4 פעמים ביום ולעיתים הוא עדיין עושה פיפי בבית (בעיקר על השטיח-לכן הוצאתי את השטיח וכל פעם שאני מחזירה אותו הוא משתין עליו מחדש) ומשאיר הפרשות בכל הבית. השאלה שלי היא האם הסירוס יגרום להפסיק לסמן בבית ולהשתין או שזה קשור בכלל לאילוף?

    תודה

  12. אוקסנה,
    במידה וההשתנה היא לצורך סימון, כלומר על רקע מיני – לפעמים סירוס עוזר. בכל מקרה השפעת הסירוס לוקחת כמה חודשים. אני הייתי משתמש בתיחום זמני על מנת ליצור לשנות לו את ההרגל.

    בהצלחה,

    אלון

  13. שלום אלון,

    יש לי כלב מעורב בן 4 שנים והוא לא מסורס מהסיבה שאיני מאמינה בשיטת הסירוס לטיפול בבעיות הכלב,(אך לצערי גם לא יכולתי להרשות לעצמי מאמן כלבים..:() אמנם יש לו את כל התופעות כמעט של כלב לא מסורס כגון חוסר שקט בתקופות יחום אגרסיביות נוראית כלפי חתולים מה שאמנם בטח נורמלי אך הוא ממש משתגע כשהוא רואה חתול בסביבה וסימון טריטוריה בבית מה ששמתי לב שהופחת בתקופה האחרונה (אמנם נראה שזה קורה כל פעם בתקופות ייחום ..) אני מאוד חוששת מהצעד של לסרס אותו וחושבת שזה לפעול כנגד הטבע אך לפעמים ההרגשה היא שזה יועיל לו יותר מאשר לנו הבעלים.. אשמח לשמוע את תגובתך בנושא לאחר שקראתי את התשובות הענייניות שלך לכל שאלה שנשאלה כאן..תודה מראש

  14. מעין,
    אני ממליץ על סירוס מהסיבות שפורסמו במאמר. יחד עם זאת, אין זה פיתרון פלא לבעיות התנהגות/תוקפנות במיוחד כשהסירוס נעשה בגיל מבוגר יחסית. יש סיכוי שישפיע על חוסר השקט בזמן ייחום של כלבות באזור אבל לא סביר שיעזור בבעיית התוקפנות לחתולים והטריטוריאליות. אכן בטבע אין סירוס אבל כלבים משוטטים גם צריכים לעבוד קשה בשביל להשיג מזון מה שלא קורה לכלבים שלנו. לסיכום: ממליץ על סירוס גם אם יפתור רק את בעיית אי השקט וטיפול על ידי איש מקצוע בשאר הבעיות.
    בהצלחה,
    אלון

 Leave a Reply

(נדרש)

(נדרש)


*

Page optimized by WP Minify WordPress Plugin