אוק 052010
שימוש בענישה על מנת לאלף/לחנך כלב הוא נושא שנוי במחלוקת בקרב מאלפים ובעלי כלבים כאחד. במאמר זה אנסה להסביר מהו עונש, סוגי הענישה ומדוע רצוי להימנע מהשימוש בו.
מהו עונש ? ובכן עונש הוא תגובה לא נעימה של הסביבה לאחר שבעל החיים (הכלב במקרה שלנו) ביצע התנהגות מסוימת.
הענישה הנפוצה ביותר היא ענישה חיובית שבה נותנים לכלב גירוי מסוים כתגובה להתנהגות לא רצויה. לדוגמא: משיכה ברצועה כאשר הכלב הולך לכיוון לא רצוי.
לעומת זאת, ענישה שלילית היא לקיחה של דבר מה שנעים לכלב בעקבות התנהגות לא רצויה שלו. דוגמא לכך: הפסקת משחק ברגע שנשך אותנו.
שימו לב שחיובי או שלילי אינו מתייחס לטוב או רע אלא לשאלה האם משהו ניתן לכלב או נלקח ממנו.
בנוסף לשני סוגי הענישה יש מאפיין נוסף הקשור לאיך ניתן העונש:
- ענישה ישירה: כאשר הכלב מקבל את העונש ישירות מהאדם. לדוגמא – לקיחת האוכל לכלב (ענישה שלילית) או משיכה חזקה ברצועה (ענישה חיובית).
- ענישה מרוחקת: העונש ניתן ע"י הבעלים אך לכלב אין קשר עין עם המעניש והוא אינו מקשר ביו המעניש לבין העונש. לדוגמא: עשיית רעש חזק (מבלי שהכלב יראה מה מקור הרעש).
- ענישה סביבתית: זו צורת הענישה היעילה ביותר. העונש על ההתנהגות מגיע מהסביבה ולכן אינו תלוי בנוכחותו של אדם. לדוגמא: נגיעה בכיריים חמות.
למרות שהשימוש בעונש לאילוף/חינוך כלב נפוץ מאוד בקרב מאלפים ובעלי כלבים, רבים לא מבינים את הסכנות והחסרונות שבענישה. השימוש בענישה, במיוחד ענישה ישירה וחיובית יכולה לגרום לתוצאות לא רצויות כגון:
- פחד וחרדה מפני המאלף/בעלים.
- עליה בהתנהגות ביישנית או בתוקפנות.
- ירידה ביכולת הלימוד.
- ירידה במוטיבציה ובחשק לעבוד וללמוד יחד עם המאלף בעלים.
- כאשר משתמשים בענישה ישירה ההתנהגות תלויה בנוככחות המעניש. זהו חיסרון גדול כיותר. הכלב מקשר בין ההתנהגות לבין נוכחותו של המעניש וימשיך להתנהג בצורה לא רצויה כאשר המעניש אינו נוכח. לא פעם רואים כלבים מצייתים למאלף בצורה טובה אך לא למישהו אחר. כמו כן כלבים שאולפו תוך שימוש נרחב בענישה יציייתו אך לא יעשו זאת בשמחה כי אם מתוך פחש וחשש. זה יתבטא מייד בשפת הגוף שלהם.
- סוג העונש ואופיו תלוי מאוד באופי הכלב וסף הרגישות שלו. שימוש בענישה דורש מיומנות רבה ושימוש לא נכון יכול לגרום לתוצאות הפוכות ממה שרצינו. לדוגמא ענישה חריפה מדי לכלב על התנהגות תוקפנית יכולה לגרום לו להפעיל את רפלקס ההגנה שלו והוא עלול לתקוף ביתר שאת.
- ענישה פוגעת ביחסים בעלים/כלב ותיגרום לפחד וניכור במקום אמון וביטחון.
- ענישה אינה מלמדת איך להתנהג אלא רק איך לא להתנהג. חייבים לספק לכלב אלטרנטיבה התנהגותית ולא רק להענישו.
- הרבה יותר קשה לשמר לאורך זמן התנהגות שנרכשה כתוצאה מענישה. מספיק פעם אחת שהכלב יבצע התנהגות לא רצויה ולא יענש על מנת שההתנהגות תחזור. זאת לעומת חינוך תוך שימוש בתיגמול חיובי: הכלב תמיד יחזור על התנהגותו כיון שיש סיכוי שיתוגמל.
- הכלב פועל מתוך הימנעות מהעונש (הוא מתנהג בצורה מסוימת על מנת להימנע מהעונש) ולא כי ההתנהגות הרצויה מתגמלת אותו.
לאור כל הנאמר עד כה, האם המסקנה היא שאסור בשום פנים ואופן להשתמש בענישה בחינוך כלב ?
ובכן, ברוב הגדול של המקרים אין צורך להשתמש בענישה על מנת לחנך את הכלב ישנן שיטות חיוביות להשיג את אותה מטרה ללא צורך בענישה. זה לא אומר שבשום מקרה אין להעניש את הכלב, ישנם מקרים שבהם נשקפת סכנה לכלב או למישהו אחר ואין לנו ברירה, אך שימוש בענישה ככלי עיקרי לחינוך הוא שגוי ולא רצוי מהסיבות שפורטו למעלה. כמו כן כחלק מלימוד התקשורת הבסיסית אדם/כלב חייבים ללמד את הכלב את הפקודה "לא" שמטבעה תבוא אחרי שהכלב התנהג בצורה לא רצויה.
במידה ויש צורך להשתמש בענישה תמיד נעדיף ענישה שלילית, ובמידה ומשתמשים בענישה חיובית – להעדיף ענישה מרוחקת או סביבתית.
לסיכום: ישנן שיטות בדוקות ומוכחות על מנת לחנך את כלבכם להתנהגות רצויה ללא צורך בענישה. אם בכל זאת נראה לכם שאתם חייבים להשתמש בענישה – מומלץ להיוועץ במומחה שילמד אתכם איך להעניש או ימצא פיתרון אחר. היזהרו ממאלפים שיואמרו לכם שהם משתמשים בקולר חנק, קולר דוקרנים או קולר אלקטרוני ל"תיקונים" בלבד. כמו כן זיכרו כי התנהגות לא רצויה (כגון כירסום רהיטים) היא רק סימפטום לבעיית התנהגות. ברגע שנבין את מקור הבעיה וניפתור אותה – הסימפטומים ייעלמו.
בברכת כלב טוב,
אלון
* במידה ונראה לכם שהמאמר יוכל להועיל גם לאנשים אחרים – לחצו על כפתור "אהבתי"
שלום ,
אני לקחתי מצער בעלי חיים גורה כבת 3 חודשים היא אצלי כבר חודש התאקלמה אך יש בעיית תוקפנות היא נושכת ידיים ורגליים של בני המשפחה ולפעמים אפילו תוקפת כשאני רוצה למשל להחזיר אותה למקום , היתה פעם שהיא נשכה אותי ברגל ומהאינסטינקט נתתי לה סטירה אני לא רוצה לחזור על אלימות ויד קשה איתה פשוט אינני יודעת מה לעשות ממש מתסכלת ולא כיף לשחק איתה , מה אפשר לעשות ? האם היא צריכה אילוף מקצועי כרגע ?
אודה לתגובתך , ענבר
ענבר שלום,
קודם כל כל הכבוד שאימצת כלב – הלוואי והיו יותר כמוך. מה שאת מתארת לא נראה לי כתוקפנות אלא כמשחק. אם ראית פעם איך גורים משחקים ביניהם בודאי שמת לב שחלק גדול מהמשחק זה נשיכות הדדיות. למרות שלגורה זה משחק, הרי שלנו זה מאוד לא נעים ואף כואב (במיוחד כעת בטרם התחלפו השיניים כאשר הם כמו סיכות). ובכן מה ניתן לעשות ? העיקרון הוא לנתב את הנשיכות והמשחק לחפצים ולא לנו וזאת ע"י מתן חיזוקים חיוביים להתנהגות רצויה (כמו משחק ונשיכות של חפצים) והתעלמות מהתנהגות לא רצויה (כמו נשיכות אותנו). בדוגמא שלך, אם הגורה נושכת אותך את יכולה לומר "אי" (בקול גבוהה) ולעמוד עם ידיים שלובות ולא להתיחס אליה עד אשר היא מפסיקה. במידה וכואב ואי אפשר להתעלם אז לקחת צעצוע שלה ולהסיח את דעתה לצעצוע. בכל מקרה לא להשתמש באלימות (מילולית או פיזית) כיון שזה יקלקל את מערכת היחסים ביניכם וגם לא יפתור את הבעיה. לגבי אילוף – הייתי ממליץ לך על פגישה בביתך עם מאלף על מנת שיתרשם מהתנהגות הגורה, יעמוד על אופיה וידריך אותך לגבי חינוכה. מאלף מקצועי ואחראי ימליץ לך בסיום הפגישה לגבי צורך/אפשרויות אילוף המותאמים לצרכייך וצרכי הגורה. לא כדאי לחכות כיון שתמיד יותר קשה לתקן התנהגויות נרכשות מאשר לנתב להתנהגות רצויה. ממליץ לך לקרוא את המאמרים באתר – רובם רלוונטיים לגבי גורים.
אשמח לעזור,
בברכת כלבה טובה,
אלון
שלום,
יש לנו גורת בוקסר בת 7 שבועות, אז אנחנו עוד לא מוציאים אותה מהבית לעשיית צרכים. שמנו במרפסת עיתונים כדי שהיא תעשה שם את הצרכים והיא עשתה שם אולי פעמיים (ב 3 שבועות). פעם אחת ראינו שהיא עשתה כך אז מיד נתנו לה קצת בשר (והיא מאד שמחה). זה לא חזר על עצמו אז לא יכולנו לצ'פר אותה שוב וחוץ מזה שהיא כמעט תמיד מחכה שלא נראה אותה כשהיא עושה צרכים כי אנחנו מיד מרימים אותה ומעבירים אותה לעיתון. שם היא מסתכלת עלינו מבולבלת ולפעמים נשכבת לנוח שם.
הכנו גרביים כי קראנו שכדאי לזרוק אותם אליה כדי שהיא תבין שזה לא רצוי אך לא להכאיב לה, אבל לא יוצא לנו לראות אותה עושה את זה כדי לצ'פר או לכעוס עליה. כמובן שאם לא תופסים אותה על חם אין לנו איך להעביר לה שזה אסור.
תודה מראש,
אסנת
אסנת,
דבר ראשון אם היא בת 7 שבועות והיא כבר אצלכם 3 שבועות – זה אומר שהיא אצלכם מגיל 4 שבועות. הגיל המומלץ להפריד גורים מהשגר הוא בין 6-8 שבועות ולא רצוי לפני זה. הסיבה היא שבשש השבועות הראשונים לחייו על הגור ללמוד תקשורת בין כלבית ואת זה הוא לומד מהאמא והאחים לשגר. לגבי שאלתך, אין לצפות מגור בן 7 שבועות להתאפק. על מנת להקל עליכם הייתי ממליץ לכם לתחם בעזרת גדר גורים (או גדר גינה ירוקה) שטח בקוטר של כ 1-1.5 מטר. ראי מאמר מפורט לגבי חינוך גורים לניקיון. בכל מקרה לא לכעוס עליה במידה והיא עשתה ולא לעשות מזה ענין. לא ממליץ לזרוק עליה גרביים אלא פשוט לעודד אותה לשחק בצעצועים ולא בנעליים/גרביים וכו'. ברגע שתקבל את החיסון המשושה השני תתחילו להוציא אותה החוצה זה חשוב במיוחד לצורך חשיפה לעולם האורבני אבל גם לענין הצרכים בחוץ – היא תתחיל לעשות צרכים בחוץ רק אחרי שתרגיש בטוחה בחוץ.
אשמח לענות על כל שאלה,
שיהיה בהצלחה,
אלון
[…] תיחום הכלב בלילה או בשעות שאנו לא נמצאים בבית, מונעות ממנו אפשרות להתנהגות שיכולה להוביל לענישה. תמיד יעיל יותר למנוע מהכלב התנהגות לא רצויה מאשר לנסות לתקן אותה לאחר מעשה.כאשר אנו חוזרים הביתה ומוצאים שכלבנו האהוב כירסם דבר מה או עשה נזק אחר – ברוב המקרים אנו נעניש את הכלב. אך בניגוד לבני אדם אין סיכוי שהכלב יבין את הקשר בין מעשיו לביו העונש והתוצאה היחידה היא פגיעה בקשר בין הכלב לבעליו משום שמבחינתו הוא נענש על לא עוול בכפותיו. ראו מאמר "חינוך כלבים: להעניש או לא להעניש". […]
שלום אלון
יש לי שני כלבים קטנים – אחת ותיקה (אצלי כחמש שנים) ואחד שאימצתי לפני כחצי שנה (בוגר, ככול הנראה בן שנתיים-שלוש). הוא הגיע אלי לא מסורס ועם בעייה קשה של עשיית שתן בתוך הדירה. הוא עבר מיד סרוס והצלחתי לגמול אותו מעשיית שתן, אבל לא לחלוטין. בשלב מסויים הוא הפסיק לעשות לחלוטין. אח"כ שוב חזר לעשות מידי פעם. שוב הצלחתי להפסיק לו את ההתנהגות לתקופה די ארוכה. ועכשיו הוא שוב חזר לסמן בבית בערך פעם ביום. בד"כ ב-3 מקומות קבועים.
חשוב לציין שזה לא נובע מחוסר יכולת להתאפק. דווקא כשאין אף אחד בבית הוא אף פעם לא משתין, אלא בד"כ בשעות הערב ואחרי הטיול.
לפעמים בתגובה לבואו של כלב (זכר) של חבר. ולפעמים בלי קשר.
אני אף פעם לא תופסת אותו באמצע האקט, אלא זמן לא רב אחרי. התגובה שלי לכך היא תפיסתו בקולר, משיכתו למקום האירוע וקרוב של האף שלו לשתן תוך כדי "לא" ו"אסור". ואז אני סוגרת אותו לבד במרפסת לתקופה קצרה. בפעמים האחרונות, בגלל שהבנתי שזה לא מספיק הוא גם קיבל סטירה קלה או הרטבה של הפנים במים.
אני ממש לא יודעת איך לחנך את הכלב. נראה שהוא מבין כי התנהגות זו בלתי רצויה, הוא יודע שהוא יענש, ולא ימשיך להנות מיחס חם וטוב בכל פעם כזו, ובכל זאת ממשיך בכך.
אשמח לטיפים שיעזרו לי להתמודד טוב יותר עם הבעיה.
תודה רבה,
נלה
נלה,
על פי תאורך זו בעיה של השתנה לשם סימון. זה יכול להיות על רקע מיני (אף על פי שסורס) או על רקע סימון טריטוריה. זו בעיה שלא קל להיפתר ממנה. השיטה היחידה לפיתרון בעיה כזו היא מניעה. בתוך הבית הדרך היחידה היא על ידי השגחה/תיחום. תיחום גם מאוד עוזר אם זה על רקע טריטוריאלי (תיחום – צימצום הטריטוריה שלו). כמו כן, במידה והוא גם מרבה לסמן בחוץ – תמנעי גם את זה ממנו (פשוט לא לתת לו לעצור אלא להמשיך ללכת). הענישה בדיעבד כמובן שאינה יעילה – לו היתה יעילה הוא היה מפסיק. זה רק מתסכל אותו כי הוא לא מבין את היחס שלך שפתאום משתנה וזה יכול לקלקל את האמון שהוא רוכש לך. דבר נוסף שאני ממליץ זה לנקות עם תערובת של חומץ ומים ולפזר אבקת כביסה במקומות המועדים. כיון שהוא כבר "נגמל" בעבר יש סיכוי רב שזה יפסק גם בעתיד.
בהצלחה,
אלון
שלום לנו יש כלב בן שנתיים וחצי לקחנו אותה מראשון אוהבת חיות יש בעיה שהכלב עולה על ספות מיטות והערב גם על קרש הגיהוץ ..ובנוסף קרע את הריפוד של הקרש איך מענשים איך מלמדים לא לעלות על מיטות וספות וכל דבר .
תודה רבה מראש
אורנה,
תקראי את המאמר שכתבתי "להעניש או לא להעניש" ותביני שענישה זה לא הפיתרון. ברוב המקרים הסיבה שכלב אוהב לרבוץ על הספה היא שזה נוח לו וגם קרוב אלינו. בכדי שלא יעלה על הספות צריך שתהיה לו אלטרנטיבה "טובה" יותר מבחינתו. לסדר לו מקום נוח במיקום טוב (בסלון או במקום שבו אנו נמצאים רוב היום) ולחזק אותו בזמן שהו רובץ שם. בסופו של דבר הכלב יעדיף לרבוץ במקום ש"משתלם" לו להיות בו.
בהצלחה,
אלון
אלון שלום
אימצתי לפני כשובע וחצי כלב מסוג ג'ק ראסל בן כמעט שנתיים.הכלב מתוק אמיתי רק שתי בעיות שחווזרות על עצמן מטרידות:
הוא אומנם לא משתין בתוך הבית לרוב אך קורה בערך פעם ביום שהוא פתאום משתין בבית,בעיקר כשאנחנו נמצאים,איך לגרום לו להבין שזה אסור? אני צועקת עליו אסור בצורה אסרטיבית אבל זה לא מזיז לו יותר מדי..
בנוסף תוך כדי שאני מטיילת איתו ברחוב הוא מרים אוכל מהרצפה ואוכל.לא תמיד אני מספיקה לתפוס את זה בזמן ולהוציא לו את האוכל מהפה וזה פשוט מדאיג אותי בגלל בעיות של תולעים ורעל ןכד'. מה עושים?
ריקי,
דבר ראשון – אל תצעקי. הפיתרון הוא מניעה. בגלל הגיל אני משאר שזה יותר השתנת סימון מאשר אי יכולת להתאפק. במידה וזה במקום מסוים – תנקו את האזור (חומץ + מים) ותהפכו את האזור למקום האכלה שלו (אפשר אפילו לפזר על הריצפה ולא בכלי).
תנסו ותראו אם זה עוזר. האפשרות השנייה היא מניעה על ידי תיחום/השגחה כשהוא איתכם. כלומר כשהוא בבית או שהוא מתוחם (גדר גורים/תא) או שהוא מסתובב בבית (עדיף עם רצועה נשרכת) ואתם משגיחים עליו. ברגע שנראה לכם שהוא עומד להשתין פשוט לקרוא לו אליכם.
לגבי אכילה של דברים ברחוב, זו בעיה נפוצה. הפיתרון הוא ללמד את הכלב הפקודה "עזוב" (הכוונה שלא יכניס לפה). אפשרות נוספת זה לתת לו את האוכל הרגיל שלו תוך כדי הטיול ואז הוא יהיה מרוכז בנו ולא בסביבה.
מקווה שעזרתי. בהצלחה,
אלון
הי.
יש לי גורת בול מאסטיף בת 10 שבועות. היא אצלי שבועיים. מכיון שטרם סיימה חיסונים לא יוצאת לטיולים אבל ביקור של חברים ומשפחה עם הכלבים שלהם מתקיימים.
בשבוע הראשון הכל היה מושלם. היא הייתה עדינה וחברותית. לא הרסה שום דבר.
ביומיים האחרונים פתאום חל שינוי. היא קופצת על הספות למרות שאני אומרת לא ומורידה אותה. קופצת עלי ונושכת. מצד שני כשאנחנו עובדות על פקודות בסיסיות עם נקניקיות עוף הכל מעולה- היא מבינה אלי, שבי, לא לזוז וגם עזבי.
גם עם האוכל פתאום יש בעיה. היא אוכלת 4 פעמים ביום ובשעות מאוד מוקפדות אבל פתאום היא לא אוכלת מיד כשהאוכל מונח אלא שעה-שעתיים אחרי . זה עושה קושי בזמני היציאה מהבית כי אני קמה שעה לפני כדי שתאכל ותעשה צרכים לפני שאני יוצאת מהבית. אולי להפחית את מספר הפעמים של אוכל ביום? ואם היא לא אוכלת להרים את האוכל או להשאיר?
מה קרה פתאום? יכול להיות שזה בגלל שאני לא נמצאת? אולי היא לא רואה בי את הדמות הדומיננטית?
מכיון שמדובר בבולמאסטיף אני חוששת שאני חוטאת לחינוך נכון שלה. אבל פגשתי מאלפת שאמרה שהכל נורמטיבי לגורים…
נעמה,
לא נראה לי משהו חריג. תשובות לשאלות:
לגבי האוכל: את יכולה לרדת ל-3 פעמים ביום. במידה והיא לא אוכלת תוך כמה דקות – לקחת לה.
מה קרה פיתאום ? הגורה קיבלה ביטחון, גדלה ומתפתחת. אין קשר לדומיננטיות.
לגבי הנשיכות כשאת מורידה אותה מהספה – תקראי לה ותחזקי אותה שהיא באה במקום להוריד אותה עם הידיים.
בהצלחה,
אלון
שלום אלון,
אימצנו כלב כאשר היה בגיל חודשיים וכעת הוא בן 4 חודשים.
מחונך לצרכים וממושמע – קסם של בור.
אבל – מתקשים להרגיל אותו לא לנשוך אותנו ורק את הצעצועים שלו.
היו לנו כמה לילות קשים שבהם המצב מחריף תוך כמה דקות וממשחק תמים ונעים הגענו לעצבים והרגשנו שהיינו קשים איתו מאוד ואפילו הפחדנו אותו (מילולית, מכות על האף).
אני כן מרגיש שבזמן האחרון הוא מעט פחות חברותי אלינו ואני רוצה לשפר את מערכת היחסים איתו אבל לשמר את רמת המשמעת שהצלחנו להגיע יחד. מה אתה ממליץ?
סהר,
צריך לעבוד על תבניות וכללי משחק מאוד ברורים. תוך כדי משחק חייבים ללמד אותו לעבור מהתלהבות להתאפקות ורגיעה וכמו כן לשמור על כלל מאוד ברור שברגע שהוא מתנהג בצורה לא נעימה לנו – המשחק נגמר. אם מלמדים את הכלב לשחק איתנו נכון – אין שום סיבה שהפה שלו יעבור מהאביזר ליד שלנו. אם אתם לא מסתדרים, ממליץ להמין איש/אשת מקצוע שידריך אתכם.
"קסם של בור" – אהבתי.
בהצלחה,
אלון